ורטהיימר סטף /יעקב בר-און/ צילם יוסי זליגר

מקור ראשון / מדור כלכלה  21.4.06

זה יקרה בערב יום העצמאות. בין מדליקי המשואה בהר הרצל יבלוט האיש, שכביכול יש לו הכל, לרבות פרס ישראל. מישהו אחר במעמדו, כמי שמוצג כאחד מעשירי המדינה, אולי היה אומר "תעזבו אותי מהשטויות האלה" ועובר ביעף לסדר היום. אבל סטף ורטהיימר, הפלמ"חניק שחיפש ומצא את המחר והיה לנביא בהא הידיעה של התעשייה בישראל, הוא האחרון שינהג כך. כשקוראים לו לדגל, הוא – "לפקודה תמיד אנחנו" - בא ומתייצב, נטול גינונים שאולי מאן דהוא במעמדו היה מנפנף בהם. לתפארת מה תדליק את המשואה הזאת? – אני שואל אותו. "לתפארת עם של פליטים שהפך לעם נורמלי, העוסק בייצור ומפתח תעשייה", הוא משיב ומסגיר במשפט אחד את כל השקפת-עולמו.
היום שלאחר הבחירות. אדי הפתעת-מה באוויר. מנצחים ומנוצחים. קרבות ראשונים על תיקים. משרד האוצר הוא הלהיט. איש אינו מזכיר את משרד התעשייה והמסחר שהותיר אהוד אולמרט. איש אינו מתמרפק אליו. לרבים זה אינו מזיז. מין שגרה שבהשלמה. רק סטף אינו משלים ואינו סולח, אני יודע. ועולה לרגל אליו כשמתפוגג לילה לבן שבו נורות בצרורות התוצאות מהקלפיות ברחבי הארץ.
אל סטף עולים לרגל. ניתקים מהאוויר הגוש-דני הדחוס. חולפים על פני מעלות-תרשיחא ואחריה – כפר-ורדים, יציר כפיו. בסמוך, בהמשך לשמורת הר סנה, בנוף גלילי מרהיב – מגדל תפן, הפארק התעשייתי הראשון בישראל. בלב האימפריה שהקים יש מאין שוכן משרדו המאוד לא ראוותני של סטף. הנוף מחבק אותו דרך חלון הזכוכית. איך אפשר לעבוד ככה? – אני תוהה. "יושבים עם הגב לנוף", הוא מגיב בחיוך.

סטף מוכר כאופוזיציונר נצחי שאינו חוסך את שבט ביקורתו מהראויים לכך, לדעתו. אני בודק אם נותרו חיצים באשפתו. סטף אינו מאכזב. "שמעת על מה דיברו בכל מערכת הבחירות הזאת?" הוא שואל. "אף אחד לא דיבר איך לייצר מקומות-עבודה. מה שחשוב להם זה איך לחלק את הכסף. אבל מה הפלא? – גם הממשלה כזאת. גם חברי הכנסת החדשים. מביניהם רק שניים מבינים בכלכלה, הפרופסורים אבישי ברוורמן ואוריאל רייכמן, אבל אין להם שום ניסיון תעשייתי. הכל אצלם תיאורטי".

יש לך מושג מדוע התעשיינים בורחים מהפוליטיקה?
"זה כמו שאני ברחתי, אם כי נפלתי בפח לארבע שנים. אנחנו אנשי-עשייה, לא של דיבורים. רוב אלה שכיהנו איתי בכנסת התשיעית היו או אנשי-ביטחון או 'אנשי-חלוקה', כפי שאני קורא להם".
"כשר התעשייה והמסחר אהוד אולמרט עשה את כל המאמצים שיכול היה לעשות בתנאים לא פשוטים", אומר סטף.

כלומר, הוא היה בסדר?
"ראו עליו שזה לא השטח האמיתי שלו, אבל לפחות הפגין רצון טוב".
לא פעם הבעת משאלה שראש הממשלה לא יהיה בטחוניסט; נראה שמשאלתך התמלאה.
"זה נכון, מה גם שבכל אופן הוא צבר קצת ניסיון. אבל ההשפעה הגדולה ביותר היא של שר הביטחון ויהיה מי שיהיה".

עמיר פרץ יכול לעבור מההסתדרות לצד השני של המתרס ולהיות שר האוצר?
"אם כל מה שעליו לעשות בתפקיד זה לחלק, אין בעיה. זה לא מסובך. אבל אם צריכים לייצר, אין לו ניסיון".

אם היו מאפשרים לך, היית מוכן באיזשהו שלב להיות שר האוצר?
"לא נראה לי. אני חושב שיכולתי להיות שר מסחר ותעשייה טוב, להוליך את המשק לייצור. אבל אני לא מאשים אף אחד שלא נהייתי שר, כי לא בדיוק הלכתי על התפקיד".

אם שמעון פרס ממשיך להיות שר ולצידו יהיו בממשלה נציגי הגמלאים, אולי גם אתה?
"אם יציעו לי ככה את התפקיד, אולי הגמלאים ינהלו בסוף את המדינה..."

סטף ניתק לרגע מההווה ומעלה היסטוריה בעלת השלכות עכשוויות: "חבל שלאחר מלחמת ששת הימים חשבנו שאנחנו צריכים יותר אדמה, והזנחנו את הנגב ואת הגליל. ביום כיפור שילמנו את המחיר. האדמה והמים לא הגנו עלינו. בחרנו אנשי-צבא לנהל את המדינה, מהם טובים יותר, מהם טובים פחות. גם איתם הרגנו את החינוך, בעיקר את החינוך המקצועי. באוניברסיטאות מחנכים לגלות, לא למדינה. המילה 'יצירה' נדחקה הצידה. עכשיו אולי זה ישתנה. כולם רוצים להיות כמו תפן. עכשיו יצא מכאן ראש העיר אום-אל-פאחם. הם מתים לפארק תעשייתי".

אתה מוכן להרים את הכפפה?
"עקרונית, כן".
בוודאי שמעת את הצעתו של אביגדור ליברמן לגבי חילופי שטחים שיכללו את אום-אל-פאחם.
"אני לא פוסל שום דבר. שבמקום כמו אום-אל-פאחם יפתחו הרבה תעשייה ומקומות-עבודה ואחר-כך יחליטו עם מי הם רוצים להיות – עם ירדן, עם מדינה פלשתינאית. אולי איתנו. על כל האופציות להיות פתוחות".

הוא איננו נבהל מממשלת החמאס החדשה. "אם הפלשתינאים ידעו שיהיה להם מה להפסיד, הם לא יפעלו נגדנו; אפילו לא החמאס", הוא סבור. "אם תהיה תלות הדדית, היא תהיה הבסיס לשלום. כאן אפשר לקחת דוגמה מסינגפור. זאת מדינה קטנטונת, שכאשר הבחינו ראשיה בהתנגדות מצד מלזיה השכנה, החליטו לקנות אצלה מים. כך נוצרה תלות ששומרת שם על היציבות".
"ומה אצלנו? – הוא מוסיף. "הכל סביב הביטחון. כולנו בטחוניסטים. אבל כמי שבא מהפלמ'ח, אני לא יכול לדבר נגד עצמי. בלי בטחוניזם אולי לא היתה לנו כעת מדינה. בלי ששת הימים אולי לא היינו יכולים להמשיך לחיות כאן בשקט. אבל אפשר אחרת. כאן הרקע לפארק התעשייה שמוקם ליד רפיח. שיעבדו במקום לזרוק אבנים".      
"אגב, ביבי לא היה רע", הוא מעיר, "אך היתה אצלו בעיה בתחום החברתי. ביבי התעסק בעיק באיך לחלק ולא איך לעשות, אבל לפחות יצר יציבות אם תשאל אותי לגבי שרי אוצר מהעבר, ספיר היה די טוב".
אבל הוא טעה!
"במה הוא טעה?"
מכל מפעלי הטקסטיל שהקים כמעט לא נשאר דבר.

"ספיר לא טעה. מפעלי הטקסטיל היו נכונים שלעתם. הוא ייצר מהר מקומות-עבודה כדי לקלוט את העולים. לדעתי, גם מודעי היה שר אוצר די טוב. על שר אוצר להבין שהוא הגזבר של התעשייה, של היצרנים".

יש לך הרגשה שהדגש הוא על הגזברות, כדבריך?
"לפני הכל, שר הביטחון לוחץ לקבל את הכסף לתחום שלו והשאר עובר לתחומים אחרים. הביטחון לא השתפר מזה בגלל שלא ידענו ללכת על הקו של הפיוס. צריך ללמוד מקוריאה שעשתה צעד עצום קדימה מפני ששם נתנו את העדיפות ליצירה".
אם אתה מזכיר את קוריאה, מה דעתך על החשש מפני הצפת השוק ביבוא מהמזרח?
"זה לא מפחיד אותי. אז יהיו אצלנו יותר רובוטים (וכאלה יש למכביר ב"ישקר" של סטף – י. ב-א) ואוטומטיזציה".

סטף דורש שר ממונה על היצוא. הוא אינו אוהב את התופעה הגוברת של העובדים הזרים, שלהם לא היתה (או כמעט לא היתה) דריסת-רגל במפעליו. לדעתו, טוב שאין לנו נפט. בעיניו הנפט משחית את העולם. פניו לשיתוף-פעולה עם טורקיה כחלק מגוש ים תיכוני והוא איננו שולל אפשרות שלבנון שבדרך אליה, יצטרפו אליו לאחר השלום. "עם טורקיה נהיה חלק מאירופה", הוא מאמין וחוגג הקמת פארק תעשייתי ראשון מחוץ לישראל, בפרברי איסטנבול.

ההתקרבות לטורקיה איננה מבחינתו על חשבון בעלת הברית הטבעית שלנו, ארצות הברית אם כי הוא באופן מסורתי נגד התלות בסיוע משם. "במקום לשלוח כסף, עדיף שיעזרו בכך שיהיו אצלנו יותר מקומות-עבודה על-ידי הזמנת יותר מוצרים מישראל", הוא מציע. "הייתי רוצה שנהיה על הרגליים שלנו במקום להיות מסכנים. עם זאת, לא הייתי קורא להפסקה מיידית של הסיוע האמריקאי. כל זמן שיש כאן כל-כך הרבה בעיות בטחוניות והמדינה לא הכי יציבה, אז כנראה שאין ברירה כרגע. נראה לי שצריך להפסיק בשלבים".

הוא רוצה שילמדו מתפן, כשהבסיס לדבריו הוא בתעשייה נקייה, חופשית ממטרדים אקולוגיים. "מפעלים שנפתחים בתפן זה לא פור אוור", הוא שח. "התקווה היא שהם יתפתחו וכשיצטרכו יותר שטח, יעברו לגבעה אחרת. אנחנו בפירוש לא תחנת-מעבר, אלא אינקובטור".
ההפרטה במשק מבוצעת בקצב הראוי?
"עשו את זה לא רע בתקופה האחרונה אם כי אף פעם לא מספיק. ההפרטה לא חשובה לעצמה. העצמאות של ישראל חשובה, פחות הממשלה.ההפרטה היא לעשות נורמליזציה של מדינה שהיא בונקר (זאת גרסה אחרת שלו לבטחוניזם שהוא אינו מחסידיו – י. ב-א). כל דבר שהוא בשוק החופשי עם קומפטישן, לא עם מונופולים".
באשר לחקלאות, הלהיט הכלכלי של פעם, הוא אומר: "נורא חשוב שבהתחלה היתה חקלאות. להרגיל את האנשים לעבודה ושנהיה גאים במה שאנחנו מייצרים. מאחר שאין מספיק  מים ואדמה, ברור שהחקלאות לא תפרנס את האנשים פה. בעבר הופנו יותר מדי מאמצים לחקלאות. היום זה כבר לא הנושא".
בזמנו הפנוי הוא מאזין למוסיקה קלאסית ולשירים עבריים, או מטייל על שפת הים. שנים הוא היה מידידיה של נעמי שמר. סטף אינו מסתפק בגן הפסלים המרהיב בתפן ובמוזיאונים במתחם. הוא ו"ישקר" תורמים למפעלי תרבות שונים. "שהחיים יהיו יותר רכים עם התרבות", הוא מעיר . "תמיד טוב שיהיה פרח באיזשהו מקום..."
בניגוד לאילי-כלכלה אחרים, שמתפרשים על פני תחומים רבים, סטף תוחם את עצמו. למרות כל ההצעות שהופנו אליו, הוא לא התחרה על רכישת בנק. הוא היה מעורב בהקמת קבוצת-תקשורת ומשך את ידו מכך. "לא הבנתי את השפה", הוא מודה. "תפסתי בזמן שזה מסובך לי מדי ולא העולם שלי. כלומר, מה שאני לא מתמצא בו, מוטב שלא אקח עלי".
יודעים שהוא מגלגל מאות מיליונים, אולי יותר. פחות יודעים שבנסיבות מסוימות הוא מוכן לעסוק גם בקטנות, כמו היותו שותף במפעל "לחמי", ללמדנו שנהרייני לנהרייני לא אינדיאני. "לפעמים עדיף עוגיות", הוא מאמין. "כל ההייטק בועה. היתה הגזמה בריצה לשם, מה גם שאם מקימים הייטק, ישר מחפשים למכור, לא לייצר".

הייטק? היכן המחשב בלשכתך?
"אני לא משתמש במחשב. זה לא התחום שלי . ה'ילדה' (מזכירתו) מביאה את האינפורמציה. אני בעצמי לא מפעיל מחשב..."                              

 כמה פרטים על סטף שאולי לא ידעתם

* סטף חוגג הקיץ, ב-16 ביולי, שמונים.
* הוא נולד בקיפנהיים, עיירה גרמנית, ליד מפגש הגבולות עם צרפת ושווייץ, כבנו של סוחר תבואה.
* שמו המקורי, סטפן, קוצר בפלמ"ח לסטף. שמו העברי בתעודת הזהות: זאב.
* הרומנים של קרל מאי היו הספרות הבסיסית שלו.
* בגיל 11 עלה ארצה ועשה את צעדו הכלכלי הראשון, כשהגיש לאביו ציור של כפר תעשייתי עתידי.
* בגיל 14, בהיותו תלמיד כיתה ח' בבית-הספר "תל נורדאו", סולק משם לאחר תגרה אלימה עם מורה שעלב בבת כיתתו ומאז לא חזר עוד לספסל הלימודים. אבל הוא דוקטור לשם כבוד מהטכניון ומאוניברסיטת בן-גוריון. אוטודידקט קלאסי.
* עבודתו הראשונה היתה כשוליה בבית-מלאכה לאופטיקה בתל-אביב.
* בגיל 18 יצא לעבוד בבחריין כעובד אזרחי של חיל האוויר הבריטי.
* בסוף אותה שנה, 1944, התגייס לפלמ"ח, "שם התחלתי להיות ישראלי אמיתי”.
* כעבור שנה עבר קורס טיס ושימש בפלמ"ח כקצין טכני שפיתח בגיל 19 רקטה קטנה ומאוחר יותר היה בחמ"ד בין מפתחי ה"פרעוש", מרגמת דוידקה נישאת.
* עם שחרור באר-שבע, הציע למפקדו, יגאל אלון, להקים שם איזור תעשייתי של הפלמ"ח ולא נענה.
* עד היום הוא משוכנע שבן-גוריון שגה בפירוק בפלמ"ח.
* ב-1949 בא בברית הנישואין עם רעייתו המנוחה מרים והלך בעקבותיה לקיבוץ יראון. הקריירה הקיבוצניקית שלו הסתיימה בחטף כשהאסיפה הכללית של המשק דחתה לטובת החקלאות את הצעתו להקים בית-מלאכה משותף עם שני קיבוצים שכנים. באותה שנה התיישב בנהריה.
* הוא היה ממייסדי "מכון 3", רפא"ל של היום.
* ב-1952 הקים בפחון, הצמוד לצריף שלו, את הבסיס לקונצרן "ישקר", כמפעלון לייצור סכינים מושחזות. ישקר – ראשי-תיבות של ישראל קרבייד (מתכת קשה ששימשה לייצור). את התוצרת היה משווק בתל-אביב על-גבי אופנוע.
* בהיעדר שוק לאחר מבצע סיני, פנה ליצוא. ההתחלה היתה מקורית. בדרך אל קרוב משפחה של מכריו הנהריינים, בבלגרד, שהתנדב להיות סוכנו, חנה באתונה לצורך הוצאת ויזה. אגב כך יגע ומצא חנות סכינים קטנה. בעליה היה לסוכנו במשך 30 שנה. כך החלה אימפריית היצוא שלו.
* ב-1962, לאחר שהיה שותף עם בנק דיסקונט  הקים בהולנד את הראשון במפעלי החוץ שהקים.
* באותה שנה זכה ב"פרס קפלן".
* כעבור שנתיים הקים בנהריה את בית-הספר "צור" מתוך אכזבה מהחינוך המקצועי בישראל. כיום הוא פועל בלבון בצורה מוצלחת ביותר.
* ב-1968 עשה את קפיצת המדרגה שלו כשלבקשת הממשלה, שחששה מאמברגו צרפתי, הקים מפעל לייצור להבי מטוסים.
* ב-1973 נכנס לפוליטיקה ורץ לראשות עיריית נהריה. הוא ניצח בבחירות, אבל לא נהיה ראש-עיר בשל סירובו לשתף פעולה עם הדתיים.
* באותה שנה נמנה עם מייסדי שינוי.
* עם חבריו משם היה ב-1976 בין מקימי ד"ש, שהפתיעה בבחירות מהפך 77 עם 15 מנדטים. סטף נשאר מחוץ לממשלה משום שהתעקש לכהן רק כשר התעשייה והמסחר (והתיירות), אבל הליכוד התעקש על התיק לטובת תעשיין אחר, יגאל הורוביץ.
* הוא התפטר מהכנסת חודשים אחדים לפני תום כהונתה מתוך אכזבה קשה ממנה.
* אז יזם את הקמת כפר-ורדים בגליל המערבי. 
* במפעליו של סטף לא שבתו מעולם אבל העבודה בפארק התעשייה בתפן הושבתה לשבוע, ב-1982, בגין סיכון בטחוני במלחמת שלום הגליל.
* בשנות ה-80 נפצע קשה בתאונת-דרכים ושרביט הניהול של מפעליו עבר לבנו, איתן (55).
* ב-1985 נחנך פארק התעשייה הראשון בתפן, כשמאז מקדיש סטף את רוב הזמנו לנושא הפארקים התעשייתיים, המספקים כ-5,000 מקומות-עבודה ב-200 מפעלים.
* ב-1991 הוענק לו פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
* ב-1995 נחנך פארק התעשייה בתל-חי.
* ב-1995 הקים עם חברת הענק האמריקאית "פראט-אנד-ויטניי" חברת להבים ועמד בראשה.
* באותה שנה נחנך פארק התעשייה בעומר.
* ב-1998 נחנך פארק התעשייה בלבון.
* ב-2005 נחנך פארק התעשייה בפרברי איסטנבול.
*כעת, בהקמה פארק תעשייה בדלתון.