סטף וורטהיימר Financial Times
יצא לאור: 24 באוגוסט 2006 20:32
עדכון אחרון: 24 באוגוסט  2006 20:32

במשך 58 שנים חשבו תושבי ישראל כי שטח רב יותר יבטיח את ביטחונם, ואנו עדיין מאמינים כי צבא טוב יבטיח לנו שלום. האדמה והצבא נותנים לנו רמה מסוימת של  ביטחון אך לרוע המזל הם אינם נותנים לנו שלום.

יהיה זה מאלף עבורנו לבחון את מה שעשו מדינות אחרות עם שאלת הכוח. סינגפור החליטה לא להשתמש בכוח ובמקום זאת להתמקד באינטרסים המשותפים עם שכנותיה. המדינה נזקקה למקור של מים ולשכנתה היה מקור אספקה גדול, ולכן החליטה סינגפור לקנות מים ממלזיה. היא יכלה להרשות לעצמה את התלות הזו מכיוון שהיא נמצאת ביחסי שלום עם שכנתה.

במדינות הבלקן היו סכסוכי שכנים. הן רבו והשתמשו בכוח עד לרגע בו החלו לעבוד לקראת קבלה לאיחוד האירופאי, ואז השתנתה המציאות שלהם. היה להם אתגר חדש. בעוד כוח לא הצליח לפתור שום דבר עבורם, תחרות בשוק הגלובלי הביאה שלום לחבל ארץ מוכה זה.

 באזור הקרוי המזרח התיכון יש למעשה שני אזורים שונים; האחד עם נפט רב מידי ועם כספי נפט והשני- אזור הים התיכון או המזרח "הקרוב"- בו אין די מאף אחד מאלו. בכל ארץ או אזור עם שעור אבטלה גבוה יש באופן אוטומטי צרות, ואלו יכולות להפוך לקרקע פורייה לצמיחת טרור. התמקדות הממשלות באזורים שכאלו חייבת להיות במציאת תעסוקה משמעותית לתושבים. כאשר לאנשים יש עבודה הם יכולים להפריד בקלות בין חיי הדת שלהם ובין חיי העבודה שלהם.

ב-54 השנים בהן אני עובד באזור הגליל בישראל, ולאחרונה  גם בתורכיה, למדתי כי לשימוש בכוח כדי לנצח בסכסוך יש מגבלות. אם יש לך שכן עליך להבטיח כי איננו רעב, אינו מקנא וכי יש לו עבודה טובה. במזרח הקרוב- ישראל, לבנון, תורכיה, ירדן, הפלסטינאים ועוד- ללמעלה מ-90 מיליון בני אדם אין הכנסה משמעותית מנפט והם זקוקים לאלטרנטיבות לכוח צבאי. הפתרון הוא תעשיה ועבודה.

 כמו רבים מאיתנו, תושבי המזרח הקרוב רוצים בית ומשפחה. כדי להשיג זאת הם זקוקים לתעשייה. סיוע כספי ומזון אינם מביאים שלום. האזור הזה זקוק לתעשייה מודרנית, למקומות עבודה ולחינוך טוב יותר המכוון לתחרות בשוק הגלובלי.

בהתאם לדעות אלו הקמתי חמישה פארקים תעשייתיים בישראל כדי לספק תעסוקה,  ובשנה האחרונה הקמתי את המיזם הראשון שלי בתורכיה. כל הפארקים הללו מבוססים על פארק התעשייה תפן , אותו הקמתי בגליל בשנת 1984. פארקים אלו מספקים לאנשים הבאים מרקעים שונים ומגוונים - מוסלמים, יהודים, נוצרים ודרוזים – הזדמנויות לעבוד ביחד כיזמים, מנהלים ועובדים.

זה אינו סיפור של נדל"ן. זהו סיפור אודות סוג מיוחד של התפתחות כלכלית אזורית המקדמת ומעודדת ייצור תעשייתי לתעשיות יצוא. הפארקים פועלים כמסגרות ליזמות. הם מספקים את הדברים הבסיסיים הנחוצים לעזור לאדם המתחיל עסק עם כמות מינימלית של כסף , תוך מתן סיוע למאמץ מכסימלי להיכנס לשוק העולמי.  אך זו איננה רק תעשיה- כל אחד מהפארקים עובד עם מוסד חינוכי באזור כדי לספק את היזמים המקומיים של הפארק, שיהיו בעלי ידע להפעיל את עסקיהם, וכדי לעזור לתושבים המקומיים עם כישורים לעבודה בעסקים החדשים.

פארק תפן שינה את פני האזור המקומי ויצר מקומות עבודה. הפכנו את התעשייה לחלק חשוב מהחברה. אני מאמין כי עם הסיוע הנחוץ אנו יכולים להכפיל את המודל הבסיסי הזה,  ובטווח הקרוב לחסוך כסף, להציל חיים ולחסוך בעצבים.  לאט, ובאופן שיטתי,  ישתנו סדרי העדיפויות ברחבי המזרח הקרוב, ואלו יסבו את האזור ממצב של קונפליקט למצב של שלום וביטחון באמצעות מקומות תעסוקה ותעשיה.

השוו את יחסי עלות – תועלת של התעשייה עם אלו של הכוח הצבאי. הקמת שני פארקים תעשייתיים עולה פחות ממטוס קרב אחד.  פירושו של דבר שעלות הקמתם של 100 פארקים תעשייתיים שווה לרכישת פחות מ- 50 מטוסי קרב.   כל פארק תעשייתי מתמקד במשיכת יזמים, בהקמת חברות , בהכשרת עובדים וביצירת מקומות עבודה. האזור יתחיל לראות תוצאות אחרי חמש שנים בלבד.

להקמת פארקים תעשייתיים אלו בחלק זה של העולם אנו זקוקים לחברות תורמות כדי להקים סניפים בפארקים החדשים, כ"תעשיות גרעין". אנו גם זקוקים לסיוע, לתמיכה  ולמחויבות של הממשלות כדי לקבוע את התמריצים שיהפכו השקעות בארצותיהם או באזורים השונים לאטרקטיביות.

כותב מאמר זה הוא תעשיין תושב ישראל ומייסד  ישקר, יצרנית כלים לעבודות מתכת, עם מפעלים בכל רחבי העולם.
 
זכויות יוצרים: הפיננשיל טיימס בע"מ 2006