פורסם בעיתון גלובס בתאריך: 23.10.2006 על ידי הדס מנור

התוכנית לפיתוח גני תעשייה במחנות פליטים בארץ, שהציג התעשיין סטף ורטהימר באחרונה היא לדבריו, "תוכנית מרשל למזרח התיכון (אותה פיתח בשנים האחרונות להקמת גני תעשיה ישראלים-פלשתינים משותפים, באיזורי הגבול) - בצורה אחרת, שכיום יש בה התעניינות רבה מצד מדינות אירופה, ארה"ב וגם מדינות במזרח הרחוק, לאחר שתוכניות אחרות לשלום במזרח התיכון, נכשלו".
הרעיון של 'תוכנית מארשל למזרח התיכון' שהגיש סטף ורטהימר לעיון הקונגרס האמריקני כבר לפני מספר שנים, כבר כלל הצעה לשיקום מחנות פליטים. לדבריו, התוכנית אינה חדשה.
ורטהימר, המקים גני תעשייה בתורכיה ובישראל, כולל במשותף עם ערבים בגליל, אומר כי  אותו רעיון – של חינוך לתעשייה ועבודה בתעשיות יצרניות כתחליף למחלמה וכעיסוק המביא להעלאת רמת החיים – הוא בר יישום גם במחנות פליטים. לדבריו, "צריך להביא את התוכנית לאן שאנשים צריכים עבודה".
זה רעיון ישן שהצגתי בעבר בפני ממשלת ישראל ובפני הקונגרס, מוסיף ורטהימר. "כולנו חיים בארץ וכולנו רוצים את אותו דבר".
לשאלה מי יממן את התוכנית, אומר ורטהימר, כי המימון הוא פחות קריטי מהשגת התמיכה הבינלאומית. לדבריו, "הרבה מדינות מתעניינות וגם אני אעזור. העיקר הוא חינוך לעבודה ויצירת תעשייה".
ורטהיימר מפרט את תוכניתו: "הכלי שאני משתמש בו כל הזמן הוא הקמת גני תעשייה כדי ליצור עבודה לכל האיזור, וזה תמיד נעשה לצד חינוך מקצועי לכיוון של תעשיות יצוא. ברגע שאנשים מתחנכים במסגרת חינוך מקצועי ומאפשרים להם לעשות יצוא, הם הופכים לאנשים הכי טובים ולא משנה אם הם מגיעים ממחנה פלטים או ממקום אחר, כי אז סדרי העדיפויות שלהם משתנים".
הואיל והתוכנית להקמת איזורי תעשיה משותפים ישראלים-פלשתינים בקו הגבול בין הצדדים אינה ישימה במצב הביטחוני הקיים וללא אופק מדיני לשיתוף פעולה בין הצדדים, מתמקדת עתה התוכנית, בהקמת גני תעשייה בתוך מחנות הפליטים עצמם. "התוכנית מיועדת לכך שכל אחד יצליח, איפה שהוא רוצה לעבוד", אומר ורטהיימר. "גם באיזורי תעשיה לא משותפים, במחנות הפליטים, זה יעבוד. המחשבה הביטחונית נגמרה והמחשבה התעשייתית על מקומות עבודה – תביא את השלום". 
ורטהיימר מציין כי "גם במדינות הבלקן היה סכסוך גדול והאיזור הזה נרגע לאחר שאירופה אמרה שהיא מוכנה לקבל אותו לתוך האיחוד האירופי, כשאמרו להם 'עכשיו גמרנו להילחם וצריך לעבוד וגם הביאו להם עבודה התחלתית'.
"כתוצאה מזה סדר העדיפות השתנה. זה התהליך שקרה גם באירלנד כשהחליפו מלחמה בתעשייה, תהליך שהחל בהקמת אזור סחר חופשי בדרום אירלנד לפני כ- 30 שנה ובהצטרפותה של צפון אירלנד לעבודה ותעשייה, עד שכיום אירלנד הגיעה להיות המדינה המתפתחת מהר ביותר באירופה ומובילה בתעשייה שלה.
"מה שאני מדבר עליו קורה בכל העולם, זו לא המצאה שלי. חומת ברלין נפלה בגלל סיבה אחת: כי אנשים ראו שבמערב אירופה ובמערב גרמניה המצב הכלכלי יותר טוב ואצלם פחות טוב. כך נפלה החומה בלי סוציאליזם ובלי קפיטליזם ובלי בעיות דת".
לעומת זאת, הוסיף, "באיזור שלנו לא תופסים את היכולת של תעשיה לשנות מציאות, ע"י זה שמחנכים אנשים לעבודה ומביאים להם הצלחות. אז, לאנשים יש משהו להגן עליו שהוא רכושם ועבודתם, במקום לדאוג מכך של- 50% מהאנשים אין פרנסה. כתוצאה ממצב זה, אין להם מה להפסיד והם חושבים על טרור ומלחמה".

מספר מחנות הפליטים שיכללו בתוכנית להקמת איזורי תעשייה, הוסיף ורטהיימר, יהיה תלוי במספר המדינות שישתתפו. "כרגע יש יותר התעניינות מצד מדינות העולם, גם במזרח הרחוק, לאחר שראו שתוכניות אחרות לא מתממשות", אמר. "אבל אם זה יתבצע, תחילת החינוך לכוון הזה צריכה להיעשות די מהר. גני התעשייה שינו את ישראל, או לפחות את הגליל. גם לאירלנד לקח 30 שנה לשנות משהו ולבלקן לקח 15 שנה לצאת מהסכסוך – כך שזה לא ייעשה תוך יום אחד, אבל צריך להתחיל כמה שיותר מוקדם וכמה שיותר מורחב, כדי לתת לאנשים סיכוי לעולם אחר".