מאת מירה וורהפטיג (Myra Warhaftig)
(לקוח מהספר – מירה וורהפטיג: "הם הניחו את היסודות" (הוצאה שנייה), 2007, D.A.P./ District Art Publishers, ניו יורק).

סטף ורטהימר היה בקושי בן אחת-עשרה כשנאלץ לעזוב את גרמניה הנאצית עם משפחתו ולמצוא מקלט בפלשתינה. חמש עשרה שנים מאוחר יותר בנהרייה, עיר החוף הצפונית שנוסדה ע"י יהודים ממוצא גרמני, הוא יסד את החברה לכלי חיתוך מתכת "ישקר" (ISCAR) עם משחז אחד ושני מלחמים. ב-2006 רכש המשקיע האמריקאי וורן באפט (Warren Buffett) שמונים אחוז מהחברה תמורת 4 מיליארד דולר. בנו של סטף ורטהימר, איתן, כיום יו"ר מועצת המנהלים של "ישקר", דיבר על העסקה: עם ההכנסות, יוכל סטף ורטהימר להגשים את מטרתו הנחשקת מזה שנים להרחיב את התעשייה בגליל, מקום בו יהודים, ערבים ודרוזים חיים ועובדים זה לצד זה. הוא יוכל להקים גני תעשייה נוספים ולהתקדם במימוש חזון "תכנית מרשל" משלו עבור המזרח התיכון.

סטף ורטהימר בא ממשפחה יהודית שגרה מעל שלוש מאות שנה בקיפנהיים (Kippenheim) שביער השחור ליד פרייבורג (Freiburg), שם  נולד ב-16 ביולי, 1926. אביו, אויגן ורטהימר (Eugen Wertheimer), שרגלו נקטעה לאחר פציעות מלחמה אותן ספג בוורדון (Verdun) במלחמת העולם הראשונה, היה סוחר תבואה. סטף ורטהימר למד בבית-ספר יסודי בעיר מולדתו, ובבית-ספר תיכון באטנהיים (Ettenheim) במשך כמה חודשים, לפני שהוריו ברחו יחד איתו ועם אחיו מגרמניה דרך באזל בפברואר 1937 והשתקעו בתל-אביב. פרידתו מגרמניה הייתה נטולת כאב, סיפר ורטהימר לעתים קרובות לעיתונאים – המורה שלו בבית הספר התיכון השתוקק לראותו עוזב. אולם מאז ואילך, הוא לא השלים מעולם לימודים אקדמיים כלשהם. לאי-שביעות רצונו של אביו, הוא נשר מבית הספר בתל-אביב בגיל ארבע-עשרה. לאחר ששימש שוליה לאופטיקאי וקיבל הכשרה בפוטו-מכאניקה והנדסת מכאניקה עדינה, נקרא ורטהימר לשרת בצבא הבריטי. הוא תיקן מכשירים אופטיים עבור חיל האוויר המלכותי והרחיק עד בחריין. התפתחויות במהלך

מלחמת העולם השנייה הובילו אותו ב-1945 לארגון המחתרת היהודית "פלמ"ח", חלוץ הצבא הישראלי. הוא השתתף בפעולות נגד ממשלת המנדט הבריטי ובמסגרת הפעולה של "השבת השחורה" הוא נעצר ב-29 ביוני, 1946 בגין החזקת נשק בלתי חוקית, ונכלא למשך ארבעה חודשים. לאחר מכן הוא עבד כאיש מכאניקה עדינה בבית חרושת לתחמושת שנוהל ע"י "הפלמ"ח" עד תחילת מלחמת העצמאות. כשנוסדה מדינת ישראל ב- 1948, הוא מונה לתפקיד אחראי בצבא הישראלי החדש.

בשנת 1950 סיים ורטהימר את שבע שנות פעילותו הצבאית ועבר לנהרייה, מקום בו גרה גם משפחת שטראוס מאז 1938. במוסך, העשוי ברזל גלי, החל סטף ורטהימר לבנות את חברתו, שנוסדה באופן רשמי כ"ישקר" בשנת 1952.

התפתחותה המהירה של "ישקר" לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 נעזרה בדרישתו של דה גול לאמברגו על כלי נשק. נוצר הכרח להשיק ייצור של חלקי חילוף למטוסים, שהוביל להכרה חשובה ביכולות הייצור של החברה. כתוצאה מכך, בשנת 1977, חיפש סטף ורטהימר – כעת נציג מפלגת "שינוי" שזה עתה הוקמה בכנסת ישראל – דרך לגבות פיתוח כלכלי מוכוון-יצוא. הוא ויתר על הקריירה הפוליטית שלו לאחר שלוש וחצי שנים. לדאבונו הרב, הכנסת הייתה באותו זמן כה ממוקדת בשאלות של ביטחון צבאי, שלא ניתן היה לטפל בעניינים כלכליים. לכן, החליט סטף ורטהימר לפנות לדרך פוליטית משלו כמצדד בפיתוח כלכלי ושלום בישראל, בנוסף להמשך פעילויותיו העסקיות. הוא הפך זאת למשימת חייו להעביר את ההתנסויות שאיפשרו לו להפוך לתעשיין מצליח לאלו שהיו מעוניינים בכך, ולייעץ ולקדם יזמים מתחילים, מכל מקום שיגיעו. האמונה שהפעילויות היצרניות של ישראל עם השכנים יובילו לשלום באזור כולו ממשיכה להיות ה"אני מאמין" שלו עד היום.

ורטהימר הינו אוּמן מצוין והוא גם מנסח בדיוק של אוּמן את אבחנותיו בקביעות מתומצתות עליהן הוא חוזר ללא לאות בפומבי. הוא טוען: "מטרתי אינה לעשות כסף, אני עסוק בייצור מוצרים". והוא ממשיך ומציין: "חינוך ותעשייה מתקדמת. אין דרך אחרת. כל מי שרוצה לעבוד ויכול לעבוד לא ייצא למלחמה", בהוסיפו, "אם הישראלים והערבים יהיו עסוקים בעמידה בתאריכי יעד (...) לא יהיה להם זמן ולא רצון להילחם האחד בשני".
בשנת 1981, מיד עם סיום כהונתו בכנסת, החליט סטף ורטהימר לפתח איזור יפה, אם כי שומם, בגליל המערבי. הרעיון שלו היה לא רק להרחיב את חברתו, "ישקר" בע"מ, אלא, מעבר לכל, למצוא דרך לשפר את היציבות הכלכלית, היצרנות התעשייתית ואת הזדמנויות התעסוקה באזור כולו. הוא שאף גם לקדם את העצמאות הכלכלית של ישראל ע"י עידוד יזמים צעירים ביוזמותיהם החדשות, בעיקר בתעשיות מוכוונות-יצוא. משימתו רבת הפנים קרמה עור וגידים בצורה של מרכז פיתוח כלכלי. הוא האמין בקידום יצירתיות במגוון צורות: ייצור תעשייתי בבית-חרושת לכלי חיתוך מתכת המנוהל באופן רובוטי, יזמות במרחבי חממות, אמנות ותרבות במספר מוזיאונים וגני פסלים באתר, וחינוך במתכונת של בית-ספר מכיתות הגן ועד י"ב ומרכזי הכשרה טכניים.
לאחר יותר מעשרים שנה, מאכלס כיום גן התעשייה בתפן כשלושים חברות בתחומי תעשייה שונים, היי-טק ושירותים. גם המוזיאון הפתוח ממוקם שם, כשבראשו עומדת האוצרת הראשית רותי אופק, כשהם מממשים את רעיונו הבסיסי של ורטהימר להסרת ההפרדה בין תחומי האמנות והתעשייה, ולפיתוח הדדיות בין יצירתיות ויצרנות.

גלריית האמנות מציגה תערוכות מתחלפות של ציור, פיסול ותחומי מדיה אחרים, המדגישים אמנות ישראלית באמצעות האמנים הישראלים הטובים ביותר. "המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית – המרכז למורשת היקים'"  נחנך בקיץ 2005. המוזיאון מציג תצוגה קבועה של פריטים ומסמכים המתארים ומנציחים יהודים אלו ותרומתם המשמעותית ליישוב, לתרבות ולתעשייה של ארץ-ישראל ומדינת ישראל וכולל תערוכה אודות התרומות של אדריכלים יהודים גרמנים בפלשתינה בשנים 1918-1948. (1).
בתצוגה יש גם מוצג שורטהימר מאוד גאה בו: סדרה של צילומים המתעדים את ההיסטוריה של בית הכנסת ב – Kippenheim, מקום הולדתו. בצילום אחד משנות 1930 ניתן לראות נציונאל סוציאליסטים בוזזים את פנים בית הכנסת. אחר כך באים ארבעה צילומים נוספים המראים את שיקום בית הכנסת צעד אחר צעד. סטף ורטהימר מימן שיחזור זה.

גן הפסלים של תפן כולל כמאה יצירות קבועות המוצגות במקום. האוסף, על טהרת האמנות הישראלית, משקף גישות שונות בתפישה, בחומר ובסגנון. גן הפסלים הוא חלק אינטגראלי של גן התעשייה – סביבה אנושית המאגדת תעשייה ואמנות. בגן התעשייה תפן מוצג גם אוסף המכוניות של בנו, איתן ורטהימר, המדגים את התפתחות כלי הרכב המוטוריים במהלך המאה העשרים. האוסף כולל כשלושים דגמים קלאסיים מאז שנות 1930 ועד היום. מחלקת החינוך של תפן מציעה סיורים מודרכים ופעילויות במוזיאון ובגן בנושאים המקיפים תעשייה, אמנות וסביבה. הסיורים והפעילויות ניתנים בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. הם מותאמים לקבוצות גיל שונות, תוך שימת דגש על פעילות התנסותית עבור ילדים ונוער. במרחק מספר דקות מגן התעשייה תפן שוכן כפר ורדים, קהילת מגורים שורטהימר הקים כדי לקדם את הפיתוח הכולל של האזור. המקום משמש כיום כבית לכ-1,500 משפחות.
כתוצאה מהצלחתה הגדולה של תפן, הקים ורטהימר בעקבות זאת ארבעה גנים תעשייתיים נוספים בישראל, אותם  כינה "גני ילדים עבור יזמים צעירים". ב- 1992 נפתח הגן בתל-חי, הממוקמת ליד העיר קריית שמונה שבגליל העליון. מרכז פיתוח כלכלי זה כולל את מוזיאון הצילום היחיד בישראל. הגן השיג סינרגיה מוצלחת עם מכללת תל-חי הקרובה.

גן התעשייה עומר, שנוסד בשנת 1993, ממוקם באזור הנגב הדרומי, 6 ק"מ מבאר-שבע, ליד  פרבר המגורים האטרקטיבי עומר. הוא משמש בית בעיקר עבור חברות היי-טק, הנעזרות בידע מקצועי של אוניברסיטת בן גוריון הסמוכה.
ורטהימר פתח את הגן הבא ב-1998 בלבון, השוכנת דרומית לתפן. הוא מאכלס תעשייה כמו גם את המרכז החינוכי "צור", שם מוצעים קורסים טכניים ויזמיים לערבים, דרוזים ויהודים. אזור מגורים המציע לתושבים דיור באיכות גבוהה ובצפיפות נמוכה נמצא במרחק חמש דקות הליכה מהמרכז.
דלתון, גן תעשייתי נוסף ברמת דלתון שבגליל, נוסד בשנת 2006.
ארבעת הגנים התעשייתיים בגליל מעסיקים מאות יהודים, ערבים ודרוזים בני המקום. המועסקים זוכים לקידום ולטיפוח לא על בסיס מוצא לאומי ולא על פי נאמנות דתית אלא אך ורק בגין תפישה אחת: "תיעוש חייב להפוך לאמונה המשותפת שלנו".  זהו "אני מאמין" נוסף של ורטהימר.
הגנים התעשייתיים מייצגים את החזון שלו, הדוגל ביצירתיות בתעשייה כמו גם בתרבות, אמנות וחינוך. ורטהיימר מכנה את חזונו "ציונות שלב ג'", כלומר שמטרת הציונות כעת – לאחר ששני השלבים הקודמים של התיישבות וביטחון הושגו – היא ליצור עצמאות כלכלית המבוססת על תעשייה ויצוא. הגנים משרתים מפעלים וחברות בשלבי התפתחותם המוקדמים כמו גם מפעלים מבוססים, ומספקים סביבת עבודה נעימה ומקדמת.

ורטהימר מאמין שתכנית הדומה לתכנית "מרשל" האמריקאית, בה נעשה שימוש כדי לבנות מחדש את מערב אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, יכולה להיות מיושמת במדינות העניות בנפט במזרח התיכון. במקום סיוע כספי, הוא מציע פיתוח תשתיות, תעשייה וחינוך טכני כאמצעי להבאת שגשוג כלכלי לאזור זה. "מקומות עבודה, ורק מקומות עבודה, הם אלטרנטיבה למלחמה". חוזר ורטהימר ואומר לכל אדם המבקר אותו במטה "ישקר" שבתפן. שלום בר-קיימא, פיתוח ודמוקרטיזציה בחלק זה של העולם יושגו רק באמצעות יצירת מקומות עבודה, השקעה בחינוך יזמי, הכשרה טכנית ותעשייתית, הרחבת הסחר וצמיחה כלכלית הממוקדת בתעשיות יצוא. הדרך הטובה ביותר להילחם בטרור היא כאשר יש לאנשים משרות יצרניות והם עובדים יחד.

ב-24 ביוני, 2002 נשא ורטהימר נאום בוועדת הקונגרס ליחסים בינלאומיים בוושינגטון הבירה, בראשות הנרי הייד (Henry Hyde), בה הציג את "תכנית מרשל" שלו עבור המזרח התיכון, אזור שהוא הגדיר באופן מדויק יותר כאזור המזרחי של הים התיכון. למרות שניתנה לפני יותר מארבע שנים, הצהרתו לא איבדה מהרלבנטיות שלה כלל ועיקר.

להלן כמה קטעים מתוך אותו נאום:
" חבר הקונגרס הייד השמיע את הצורך לגישה נועזת חדשה בקשר לחלקים מסוימים באזור זה. הוא השתמש במונח 'תכנית מרשל חדשה', כדי לתאר את חזונו. (...) אני נמצא כאן כדי להעיר מספר הערות ואולי אף להרחיב את הרעיון שחבר הקונגרס הייד חזה. הוא ואני – ואני יודע שרבים אחרים – חולקים עניין משותף בהרגעת האזור שלי. אני מאמין שקיים רק פתרון אחד: תכנית נמרצת לפיתוח תעשייתי אשר תחוזק בזמן כלשהו בעתיד ע"י פתרון פוליטי לסכסוך הערבי-ישראלי. יש צורך לא בסיוע מתמשך, אלא דווקא בנכונות של ארצות הברית ומדינות אחרות החברות ב – OECD (ארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח) להשקיע, לטווח זמן מוגבל, בעתידו של האזור המזרחי של הים התיכון. (2) בניגוד לסעד סוציאלי, התכנית המוצעת תהפוך את האנשים לעצמאיים ולא תלויים באחרים ללא הרף. זו תכנית אשר תציע "קרסים במקום דגים".

העדות שלי מתבססת על חמישים שנות יזמות מוצלחת באזור מתפתח.
 הקמתי את החברה שלי לכלי חיתוך מתכת, "ישקר" בע"מ, ב- 1952, זמן קצר לאחר סוף מלחמת העצמאות של ישראל. כעת היא אחת משתי החברות המובילות בתחום בעולם, עם הכנסות שנתיות של מיליארד דולר. בניתי גם ארבעה גנים תעשייתיים בישראל המייצרים מיליארד דולר נוספים, שרובו נובע מ- 150 התעשיות הצומחות שהושקו בשטחי החממה של הגנים.
ניסיוני האישי מרשה לי להעלות שתי נקודות מתוך אמונה. הראשונה, מאחר והחברה שלי עצמי צמחה בעיתות מלחמה על אדמת ישראל, אני יכול לערוב לכך שאיננו צריכים לחכות להסכם שלום כדי לצאת עם תוכנית זו. עלינו להתחיל בהקדם האפשרי.  שנית, מאחר שהקמתי את החברה שלי במקום נידח בגליל, ביכולתי להעיד שהאזור המזרחי של הים התיכון יכול להיות תחרותי בשוק הגלובלי. (...) הדרך העיקרית בה יכול אני לתרום לחזונו של חבר הקונגרס הייד באשר ל"תכנית מרשל" היא באמצעות תפן, המודל שלי לגן תעשייה המצליח מאוד בישראל. ניתן לייצא את הנוסחה שלו. כיום ישנם ארבעה גנים בישראל המבוססים על מודל זה, והחמישי ייבנה בקרוב בצפון. (3). בנוסף, הנוסחה תבחן בפעם הראשונה על אדמה זרה: ב- Gebze שבטורקיה. (4)
רק לפני שנתיים, עמד המודל להיבנות בעזה. הייתי מעורב בשותפות עם פלשתינאים לבניית שני גנים תאומים, האחד ליד רפיח, והאחר ממש מעבר לגבול בישראל. מנהיגים הן מישראל והן מהרשות הפלשתינאית אישרו את התכנית. בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת הרוורד (The Harvard University School of Design) השלים את חקר התכנון של האזור. אולם למרבה הצער,  האינתיפאדה השנייה דחתה פרויקט זה.
מודל תפן מדגיש יצירתיות באמצעות שילוב בלתי רגיל של מטרות: לספק מוצרים מאיכות גבוהה לשוק העולמי, לקדם חינוך יזמי והכשרה תעשייתית, לטפח תעשיות מקומיות חדשות, ולהציג לראווה אמנות ותרבות. לצורך מטרות אלו, יש לארבעת הגנים מרחבי חממות, מתקני חינוך והכשרה, מוזיאונים וגני פסלים.
כמו כל יוזמה עסקית, הצלחת תפן ניתנת לכימות במספרים. גן המודל ושני שכפוליו בגליל ואחד בנגב השיקו 150 חברות חדשות המייצרות כרגע מיליארד דולר במכירות ויצרו 5000 מקומות עבודה חדשים. הם מוכיחים כי חלק זה של העולם יכול להתחרות בהצלחה בשוק העולמי (...)".
סטף ורטהימר סיכם את נאומו בפנייה:
"בעוד שפערים כלכליים אינם הסוגיה המטרידה היחידה באזור זה, תכנית שאפתנית לפיתוח תעשייתי באזור המזרחי של הים התיכון תביא לתוצאות פוליטיות, כלכליות וחברתיות חיוביות. זה יוכיח עצמו כהשקעה הטובה ביותר לעתיד.
לסיכום, אני אקדם בברכה את תמיכתה של וועדה זו, אשר תקדם מאוד את סיכויי השלום. פתרון ארוך-טווח לבעיות המכתרות אותנו מכל עבר תלוי כעת בצמצום פער חלוקת העושר. תיעוש הינו המפתח להשיג זאת".
זמן קצר לאחר הופעתו בוושינגטון, הציע סטף ורטהימר  את מודל הפיתוח הכלכלי שלו לגן תעשייה למדינה השכנה טורקיה. יחד עם שותפים טורקים ותוך שיתוף פעולה עם אוניברסיטת Sabanci, הוא יצר ב-2005 את מה שנקרא בשפה הטורקית "טכנוגן" (Technopark). מודל תפן ב – Gebze ממוקם כ- 40 ק"מ דרומית מזרחית לאיסטנבול.
מידע רב זמין למבקרים המתעניינים בפעילויות של "ישקר" וגני התעשייה השונים, כולל עשרות עלונים של "ייצור ויצירה" כמו גם עותקים של מאמרים וראיונות עם סטף ורטהימר בפרסומים מקומיים וזרים כגון The Philadelphia Inquirer, Financial Times, The Economist, Die Zeit, Handelsblatt ו – Die Welt. הספר "מודל תפן" וסרטי וידיאו על נושאים שונים במספר שפות ניתנים גם הם להשגה בחנויות המוזיאון.
סטף ורטהימר הקים תכניות טכניות ויזמיות ושימש בתפקידי מנהיגות התנדבותיים בכמה ממוסדות החינוך המכובדים ביותר בעולם, כולל באוניברסיטת הרוורד ובטכניון בחיפה. בנוסף, הוענקו לו תארי דוקטור כבוד מהטכניון, אוניברסיטת תל-אביב, אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, ומכון שכטר של הסמינר התיאולוגי היהודי של ניו-יורק. אולם אף לא אחד מהפרסים שקיבל ברחבי העולם הינו משמעותי עבורו יותר מאשר הכבוד הגבוה במדינה, פרס ישראל, שהוענק לו ב-1991.
כאשר סטף ורטהימר מביט מחלון משרדו בנוף הסלעי של צפון ישראל אל עבר הים התיכון במערב, הגבול הלבנוני בצפון, והכנרת והירדן במזרח, הוא משוכנע שהקונספט של תפן מוכן להיות מיוצא לעולם הערבי.
בכל ראיון שהוא נותן, הוא מדגיש: "אנחנו צריכים לתת הזדמנויות לערבים; הצלחתם הינה ערובה לשלום שלנו".

מקורות:
ארז נבון, עורך: מודל תפן, תפן 2003
יצור ויצירה, 3/2002; 5/2003; 6/2003; 7/2004; 8/2004;
Handelsblatt, 15/16 November 2002
Die Welt, 19 February 2003
טכלס (tachles) 33, 15 אוגוסט 2003
The Economist, 20 September 2003
Financial Times, 22 September 2003
The Philadelphia Inquirer, 16 November 2003
טכלס (tachles)  4, 23 ינואר 2004
The Wall Street Journal' 19 February 2004
הארץ, 6 במאי 2006
The Wall Street Journal, 8 May 2006

הערות:
(1) תערוכות על חומר זה הוצגו גם בתל-אביב, חיפה, ירושלים, ברלין, Dessau, Braunschweig ו – ניו-יורק.
(2) OECD –  Organization for Economic Cooperation and Development (ארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח)
(3) בבנייה כעת.
(4) בבנייה כעת.